עקבות

18:30,  רינגטון עולץ מכריז על קיצו של רגע פרטי. המספר בלתי מוכר, בקידומת 077.

-שלום, זה שמואל?

(זה לא מישהו שמכיר אותי. אחרת היה קורא לי “שמוליק” או “מר ק.” או אולי “דוקטור ק., אבל לא שמואל).

-מדבר

-שלום. מדבר רוני מחברת אנרג’י.

-מה זה חברת ארנג’י?

-אנחנו חברה לניהול קופות גמל וקרנות השתלמות

-לא מעוניין

-לא מעוניין במה?

-בקופת גמל.

-אנחנו לא מוכרים קופות גמל. אנחנו מציעים למנף את קופת הגמל וקרן ההשתלמות שיש לך,אתה יודע שאתה יכול להרוויח בהן הרבה יותר כסף?. אתה יודע מה התשואות שלך כיום…

-אני לא מעוניין.

(אולי אומר לו : “באיזו רשות אתה מתקשר אלי לבלבל לי את המוח. לא רוצה את הטלמרקטינג הטורדני שלכם. בחיים לא אקנה מכם דבר, נטפלים כמו קרציות”. אולי זו בכלל תרמית. אבל עזוב, אתה הרי יודע, הטלפן המסכן משתכר על פי מספר הפגישות שיצליח ליזום. מקבל שכר מינימום ומנסה לשווק בדותות על רווחים קלים. הוא דווקא נשמע ממולח, בטח הוא מצליח לעבוד על כמה אנשים בכל יום ולעשות בוחטה לא רעה . אולי בכל זאת אגיד לו משהו עוקצני. אשאל אותו האם לא היה יכול למצוא לעצמו עיסוק שבו לא צריך להטריד אנשים שלא מעוניינים במרכולתו. ואם באמת הוא לא יכול? ואם הוא סובל ממוגבלות כלשהי? אולי הוא עיוור? אולי הוא מפוטר שכבר חודשים לא מצא עבודה ולא יכול לסבול יותר את חרפת האבטלה? מה איכפת לי להיות קצת יותר נחמד לבנאדם שמנסה להתפרנס? לא, לא כדאי לעודד אותו, הוא יחשוב שיש לו סיכוי  ויתחיל שוב עם הטכניקות המעצבנות שלמד בהשתלמות “אמנות המכירה בטלפון” ולא אוכל להיפטר ממנו).

-שיהיה לך ערב טוב.